שני ואח' נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אסף אבני, שבה נדחתה בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה קודמת של כב' הרשם, שבה נדחתה בקשה בטענת פרעתי שהגישו המבקשים.

מדובר בתיק הוצל"פ שמתנהל כבר כ- 16 שנים במהלכו הוגשו כמה בקשות בטענת פרעתי.

ההחלטה עליה נדונה בקשת רשות הערעור הינה החלטה של כב' הרשם מיום 17.10.13 בה קבע כב' הרשם כך:

"מנימוקי הזוכה, החלטתי בנומ' ט1318008800 והדין – נדחית

בקשת החייבים לעיון מחדש. הדרך להשיג על ההחלטה בנומ' ט131808800 קבועה בחוק".

לציון כי ההחלטה בנומרטור ט131808800 ניתנה ביום 28.8.13.

המבקשים טוענים כי טעה כב' הרשם כאשר סרב לבקשתם לעיין מחדש וזאת כיוון שהחלטתו הקודמת של כב' הרשם סותרת, לכאורה החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 30.8.13 אשר קבעה כי לא נוצר השתק שיפוטי כלשהו בקשר עם החוב הנטען על ידי הבנק בהליך זה.

המבקשים טוענים כי לאור החלטת בית המשפט המחוזי לפיה המבקשים לא הודו מעולם בחוב לבנק, ולפיכך הם לא מושתקים מלטעון נגדו, מדובר בחוב שמעולם לא נקצב לכן היה על כב' הרשם לעיין מחדש בהחלטתו הדוחה את הבקשה בטענת פרעתי. לטענת המבקשים, ההחלטה הראשונה שבה נדחתה הבקשה בטענת פרעתי מיום 28.8.13 שגויה, וזאת משום שכב' הרשם לא דן בטענות לגבי גובה הריבית (האם ריבית מקסימלית או מוסמכת), לא דן בצבירת הריביות בתקופות מסויימות בהן לא היה צריך החוב לצבור ריבית כלשהי ונתן את ההחלטה ללא דיון וללא מתן אפשרות למבקשים להשיב לתגובת הבנק.

טענות המשיב הינן כדלקמן:

ראשית, הערעור הוגשה באיחור. מדובר בהחלטה שניתנה ביום 17.10.13 והערעור עליה הוגש ביום 13.11.13 הינו בחלוף 27 יום מההחלטה בעוד לפי תקנות ההוצל"פ יש להגיש בר"ע תוך 20 יום.

שנית, למעשה מדובר בערעור על ההחלטה מיום 28.8.13 בה נדחתה הבקשה בטענת פרעתי. לא ניתן באמצעות הגשת בקשה לעין מחדש ליצור "הארכת מועד" להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה.

שלישית, החלטת ביהמ"ש המחוזי שלטענת המבקשים סותרת את החלטת הרשם לא קבעה שאין מעשה בית דין. כל שקבעה ההחלטה כי בקשה זו צריכה להיות נדונה במסגרת התיק עצמו ולא כטענת סף.

רביעית, אין חובה לקבוע דיון בבקשה בטענת פרעתי. תיקון 29 לחוק מאפשר מתן החלטה ללא דיון.

לבקשת המבקשים קוים דיון בו למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם כאשר המבקשים מוסיפים כי הבקשה לא הוגשה באיחור משום שלפי התקנות ישנה חזקה על קבלת דבר דואר 6 ימים לאחר משלוחו. גם אם ההחלטה נשלחה ביום שניתנה היא התקבלה בחלוף 6 ימים לפיכך הבר"ע הוגשה במועד. המבקשים צרפו גם החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי שניתנה יומיים קודם לדיון ממנה עולה כי שאלת גובה החוב טרם הוכרעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

באשר לאיחור הנטען בהגשת הבר"ע, מן הראוי שצד המגיש ערעור או בר"ע על החלטה של רשם ההוצל"פ יצהיר במפורש מתי קיבל אותה, כדי שניתן יהיה לדעת מיד האם הם הוגשו במועד. בנדון דנן, לא הוצג נתון זה בתצהיר לפיכך ובהתאם לחזקות שבדין לא ניתן לקבוע כי היה איחור בהגשת הבר"ע.

חרף האמור, אין ספק שלמעשה הערעור מופנה כלפי החלטת כב' הרשם מיום 28.8.13. בהחלטה זו דחה כב' הרשם את הבקשה בטענת פרעתי שהגישו המבקשים. המבקשים לא יכולים להגיש בקשה לעיון מחדש ובדרך זו לקבל למעשה הארכת מועד משמעותית להגשת ערעור על ההחלטה הנ"ל. למעשה מה שטוענים המבקשים בבקשה לעיון מחדש הוא שכב' הרשם טעה בהחלטה מיום 28.8.13 מהסיבות המנויות לעיל (ההחלטה סותרת החלטת ביהמ"ש, לא קוים דיון, לא התבקשה תגובה וכו'). ככל שסברו המבקשים שכב' הרשם טעה בהחלטה מיום 28.8.13 היה עליהם להגיש ערעור על החלטה זו במועד הקבוע בדין, משלא עשו כן הם לא יכולים, בדרך של הגשת בקשה לעיין מחדש, לקבל הארכת מועד, של כ- 3 חודשים, להגשת ערעור על אותה החלטה. די בסיבה זו כדי לדחות את הבר"ע ואולם לגופו של ענין יוער כי לאחר תיקון 29 לחוק רשאי רשם ההוצל"פ, במקרים המתאימים, לתת החלטה בבקשה בטענת פרעתי גם ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים.

התוצאה היא איפוא שהבקשה לרשות ערעור נדחית ואני מחייב את המבקשים בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שיגבו מתוך כספי הערובה, יתרת סכום הערובה תוחזר למבקשים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.